מותה המסתורי של שושנה סטרוק: האשמות בפגיעות מיניות ומחלוקת ציבורית

הפרשה המטלטלת של שושנה סטרוק

באפריל 2025, פרסמה שושנה סטרוק עדות מצולמת ומזעזעת ברשתות החברתיות, בה האשימה את הוריה – ח”כ אורית סטרוק ואברהם סטרוק – אחיה צבי ואחרים בפגיעות מיניות חמורות שחוותה מגיל 2.5. ההאשמות כללו שימוש בסמים, היפנוזה, והשתתפות במעגלי התעללות מאורגנים הקשורים לרבנים בכירים, כחלק מפורנוגרפיית ילדים.

שושנה טענה כי הפגיעות נמשכו עד לאחרונה, כולל תקיפה בדירתה על ידי אביה ואדם נוסף. היא הגישה תלונה במשטרה בישראל ובאיטליה, אך סבלה מאיומים מגורמים עברייניים. בעקבות זאת, ברחה לפריז אך חזרה לישראל מחוסר תמיכה כלכלית, ופתחה בקמפיין גיוס כספים לתביעה נגד משפחתה ולטיפול נפשי.

הדיון הציבורי והלחצים

הפרשה עוררה דיון ציבורי נרחב על פגיעות מיניות בחברה הדתית-לאומית, והגיעה אף לכנסת. עם זאת, שושנה נחסמה מלהשתתף בדיון בעקבות לחצים מאמה. בית המשפט הטיל צו איסור פרסום דרקוני, שמנע כיסוי תקשורתי רחב, וההאשמות לא נחקרו לעומק על ידי המשטרה.

שושנה הדגישה כי אינה אובדנית, אלא חוששת שירצחו אותה, וקראה לציבור להפיץ את סיפורה. ב-14 במרץ 2026, נמצאה מתה בביתה. אנשים שליוו אותה טוענים כי לא הייתה אובדנית כלל, אלא ממוקדת במאבקה המשפטי, ודורשים חקירה מעמיקה של מותה ושל ההאשמות נגד משפחתה ורבנים מעורבים.

תגובות ציבוריות ומחלוקות

חלק מהתגובות הציבוריות מאשימות את אמה באחריות עקיפה או ישירה, קוראות להתפטרותה, ומזכירות את הרשעת אחיה צבי בהתעללות בנער פלסטיני ב-2007, אותו אמה הגנה עליו. מנגד, יש קולות ספקנים לגבי קיומן של פגיעות מאורגנות, וטוענים כי אין ראיות אובייקטיביות.

משפחת סטרוק לא הגיבה רשמית להאשמות בפומבי, ואין אזכור לפרשה בעמודי ויקיפדיה או בתקשורת ממוסדת בשל צו איסור הפרסום. הפרשה מעלה שאלות קשות על שתיקת המערכת בישראל בנושאים רגישים כאלה.